בלי פילטרים, עם מיונים אכזריים וחוצפה בגובה 1.60+: עוזי בובה ותמי אליגו לא רוצים שישראל תגיע לפריז ומילאנו רק כדי להצטלם – הם רוצים שהיא תגיע לשלוט.
עוזי בובה הגיע עם ניסיון רב בתחום האופנה ובעבודה מול חברות בארץ ובחו"ל, כשהוא מגובה בראייה עסקית ושיווקית המשמשת כערך מוסף אסטרטגי. תמי אליגו גדלה באשדוד בבית יהודי גאורגי, רקדה בבלט הלאומי והתגלתה במקרה ברחוב במילאנו. עכשיו, דרך החיבור בין UDM לבין UFW London, השניים רוצים להכניס יותר דוגמנים, דוגמניות, מעצבים ומעצבות מישראל אל שבועות האופנה בעולם. לא כאורחים לרגע, אלא כנוכחות שאי אפשר לפספס.
עולם האופנה מלא באנשים שיודעים להגיע אל הדלת, או יותר נכון לשלם הרבה מאוד כסף להגיע אל אותה הדלת. מעטים יודעים לפתוח אותה. מעטים עוד יותר יודעים להשאיר אותה פתוחה למי שמגיע אחריהם.
זה בדיוק המקום שבו נפגשים עוזי בובה ותמי אליגו. לא בעוד ערב השקה, לא בפוטו אופ מקרי ולא בחיבור שנועד להחזיק עד שהפלאשים יכבו. השותפות בין UDM לבין UFW London נבנית סביב מטרה שאפתנית בהרבה: לייצר נתיב מקצועי עבור טאלנטים ויוצרים ישראלים אל חדרי הקאסטינג, המדידות, ההפקות והמסלולים של שבועות האופנה בעולם.
מבחינת עוזי בובה ותמי אליגו, נוכחות ישראלית אמיתית אינה סטורי מול מגדל אייפל. היא שם ברשימת הקאסטינג, קרדיט רשמי, מעצב שמקבל במה, דוגמנית שמוזמנת לעונה נוספת וקשר מקצועי שנשאר בחיים גם אחרי שהשמלה חוזרת לקולב.
הם לא רוצים שישראל תגיע לשבועות האופנה רק כדי לצפות.
הם רוצים שהיא תגיע לעבוד.
עוזי בובה: הבנת השטח, חשיבה עסקית והכשרה בלתי מתפשרת
עוזי בובה, נשוי ואב לשלושה, חי ונושם את תעשיית האופנה ומביא עמו ידע מקצועי נרחב בעבודה מול חברות ומותגים בארץ ובחו"ל. הרקע העשיר שלו בעולמות השיווק וקידום העסקים משמש עבורו כערך מוסף אסטרטגי. הוא יודע בדיוק מה לקוחות מחפשים מהצד העסקי, ויודע לתרגם את זה לבנייה ולניהול קריירה מדויק עבור הטאלנט.
המעבר להקמת סוכנות ייצוג מלאה לא נולד רק מהבנת השוק.
הוא נולד גם מכעס.
עוזי מספר כי במהלך הפקות, אודישנים ועבודה עם טאלנטים הוא נחשף לניצול, לחוסר שקיפות, לחציית גבולות ולמצבים שבהם מיוצגים צעירים לא קיבלו את ההגנה שהיו זקוקים לה. באתר UDM מתוארות חוויות קשות שגרמו לו לעזוב הפקות, ובהמשך להקים סוכנות שתראה בדוגמנית יותר מאשר "קולב".
המשפט הזה מסביר כמעט את כל המותג.
עוזי אינו מנסה לשכנע שעולם האופנה הוא מקום עדין. הוא יודע שמדובר בתעשייה תחרותית, קשוחה ומהירה, שבה החלטות מתקבלות בתוך שניות והמילה "לא" נשמעת הרבה יותר מהמילה "כן". אבל מבחינתו יש הבדל בין דרישה מקצועית לבין השפלה, בין משמעת לבין ניצול ובין ניהול קריירה לבין ניהול של אדם כאילו היה מוצר חד פעמי.
לכן UDM לא נבנתה רק כדי לשלוח תמונות ללקוחות. היא נבנתה סביב מעטפת מקצועית שלמה, שבמרכזה תהליך הכשרה ייחודי והיחיד מסוגו בארץ. המטרה היא התמקצעות טוטאלית מהיסוד, הכוללת לימודי פוזיציות, בניית ביטחון עצמי, ביטוי נכון של הבגד, ביטוי גוף, עמידה נכונה מול תאורה והליכת מסלול. כל מה שדוגמן או דוגמנית צריכים כדי להגיע לסט כשהם מוכנים לעבודה ברמה הגבוהה ביותר.
עוזי בובה: הבנת השטח, חשיבה עסקית והכשרה בלתי מתפשרת
עוזי בובה, נשוי ואב לשלושה, חי ונושם את תעשיית האופנה ומביא עמו ידע מקצועי נרחב בעבודה מול חברות ומותגים בארץ ובחו"ל. הרקע העשיר שלו בעולמות השיווק וקידום העסקים משמש עבורו כערך מוסף אסטרטגי. הוא יודע בדיוק מה לקוחות מחפשים מהצד העסקי, ויודע לתרגם את זה לבנייה ולניהול קריירה מדויק עבור הטאלנט.
המעבר להקמת סוכנות ייצוג מלאה לא נולד רק מהבנת השוק.
הוא נולד גם מכעס.
עוזי מספר כי במהלך הפקות, אודישנים ועבודה עם טאלנטים הוא נחשף לניצול, לחוסר שקיפות, לחציית גבולות ולמצבים שבהם מיוצגים צעירים לא קיבלו את ההגנה שהיו זקוקים לה. באתר UDM מתוארות חוויות קשות שגרמו לו לעזוב הפקות, ובהמשך להקים סוכנות שתראה בדוגמנית יותר מאשר "קולב".
המשפט הזה מסביר כמעט את כל המותג.
עוזי אינו מנסה לשכנע שעולם האופנה הוא מקום עדין. הוא יודע שמדובר בתעשייה תחרותית, קשוחה ומהירה, שבה החלטות מתקבלות בתוך שניות והמילה "לא" נשמעת הרבה יותר מהמילה "כן". אבל מבחינתו יש הבדל בין דרישה מקצועית לבין השפלה, בין משמעת לבין ניצול ובין ניהול קריירה לבין ניהול של אדם כאילו היה מוצר חד פעמי.
לכן UDM לא נבנתה רק כדי לשלוח תמונות ללקוחות. היא נבנתה סביב מעטפת מקצועית שלמה, שבמרכזה תהליך הכשרה ייחודי והיחיד מסוגו בארץ. המטרה היא התמקצעות טוטאלית מהיסוד, הכוללת לימודי פוזיציות, בניית ביטחון עצמי, ביטוי נכון של הבגד, ביטוי גוף, עמידה נכונה מול תאורה והליכת מסלול. כל מה שדוגמן או דוגמנית צריכים כדי להגיע לסט כשהם מוכנים לעבודה ברמה הגבוהה ביותר.
המעטפת הזו ממשיכה גם בשטח, עם ליווי קבוע וצמוד למיוצגות ולמיוצגים לאורך כל הדרך. למערך הזה שותפה מרכזית גם זהבית בובה, שהיא חלק בלתי נפרד מהלב הפועם של צוות UDM. לצד עוזי, גם היא אמונה על הליווי האישי, ההכוונה, הנוכחות הפיזית על הסטים והקשר השוטף עם הדוגמנים, הדוגמניות והמשפחות – מעטפת קריטית שמעניקה שקט נפשי וביטחון מלא.
עוזי וזהבית לא מבטיחים לעקוף את הדרך.
הם רוצים לוודא שמי שנכנס אליה, לעולם לא הולך בה לבד.
לפני מילאנו הייתה אשדוד
אם הסיפור של עוזי בובה התחיל מאחורי מסך מחשב, הסיפור של תמי אליגו התחיל בתנועה.
תמי אליגו נולדה בישראל וגדלה באשדוד בבית יהודי בעל שורשים גאורגיים עמוקים. אמה מקוטאיסי, אביה מפותי שעל חוף הים השחור, ובבית דיברו גאורגית וגדלו על מוזיקה, ריקודים ומסורות מהקווקז. כבר בילדותה תמי אליגו הופיעה במסגרת הבלט הלאומי הגאורגי. במילים אחרות, המסלול לא לימד אותה כיצד לנוע. הוא פשוט נתן לה במה מסוג אחר.
ואז הגיע הרגע שכל תסריטאי אופנה היה שמח להמציא.
במהלך שהות במילאנו, תמי אליגו התגלתה ברחוב. צלם הציע לה להצטרף באופן ספונטני לצילומים, והמפגש המקרי הפך לנקודת הפתיחה של קריירת הדוגמנות שלה. בהמשך תמי אליגו עבדה בזירה הבינלאומית והופיעה במסלולים בפריז, מילאנו, קאן וטביליסי. לפי פרופיל שפורסם עליה בעיתון הגרמני Jüdische Allgemeine, היא עבדה גם עם שמות ובהם מייקל לומברד, מייקל סינקו וויקטוריה בקהאם.
מדורי הרכילות זכרו את תמי אליגו גם בזכות הידידות המתוקשרת עם ג'רארד באטלר, אבל הסיפור המקצועי שלה מעניין יותר. תמי אליגו לא נשארה רק שם שהופיע לצד כוכב. היא הפכה לשם שמסוגל להוביל אחרים פנימה.
והזהות שלה אינה פרט ביוגרפי שולי. החיבור בין אשדוד, ישראל וגאורגיה נמצא באופן שבו תמי אליגו מדברת על קריירה בינלאומית. לא למחוק את המקור כדי להשתלב בעולם, אלא לקחת אותו איתך למסלול.
הרגע שבו דוגמנית מפסיקה לחכות שיבחרו בה
המעבר האמיתי בקריירה של תמי אליגו לא התרחש כשמעצב נוסף בחר בה לתצוגה.
הוא התרחש כשגם תמי אליגו התחילה לבחור באחרים.
בריאיון לישראל היום תמי אליגו סיפרה כיצד שימשה מעין מנטורית לדוגמנית צעירה בתחילת דרכה, הסבירה לה איך נראית התעשייה בחו"ל, הצמידה אותה לעבודה מאחורי הקלעים וחיברה אותה למעצבים שעימם כבר עבדה, ובהם מייקל לומברד. באותו ריאיון תמי אליגו גם הקפידה להבחין בין מדידה בחנות, אירוע, תצוגה רשמית ועבודה בתשלום. זאת הבחנה שנשמעת טכנית, אבל בעולם שבו כל תמונה נוצצת מקבלת בתוך דקות את הכותרת "קריירה בינלאומית", היא שווה זהב.
הסיפור של המעצבת רז ג'רופי ממחיש את הכוח הזה אפילו יותר.
תמי אליגו הכירה את שמלת ההנצחה שעיצבה רז ג'רופי, זכרה אותה לקראת פעילות בפריז והציעה לחברת ההפקה לקדם את המעצבת כאחד המותגים הצעירים. משם נפתחה הדרך של הקולקציה אל המסלול, כאשר תמי אליגו עצמה פתחה את התצוגה בשמלה. זו לא הייתה רק מחווה יפה בין דוגמנית למעצבת. זו הייתה הדגמה חיה של מה שקשר נכון יכול לעשות לכישרון מקומי.
זה גם הרגע שבו תמי אליגו מפסיקה להיכנס תחת ההגדרה הצרה של דוגמנית בלבד. היא הופכת למפיקה, למנטורית ולמחברת בין אנשים, בגדים והזדמנויות.
תמי אליגו כבר לא רק לובשת את הבגד.
תמי אליגו מבינה מי יכול להכניס אותו לחדר.
לא פוטו אופ. ברית כוח מקצועית
החיבור בין עוזי בובה לתמי אליגו מעניין דווקא מפני שהוא אינו בנוי על פוזה.
עוזי בובה מביא את מנגנון הסוכנות: איתור, סינון, ייצוג, הכשרה, בניית חומרים, ניהול טאלנטים וליווי לאורך הדרך.
תמי אליגו מביאה ניסיון משני צדי המסלול: הגוף שנמדד, הדוגמנית שנבחנת, האישה שמכירה את הקצב של שבוע אופנה, והמקצוענית שכבר למדה מי באמת מקבל החלטות מאחורי הקלעים.
עוזי בובה מכין את הטאלנט לרגע שבו הדלת נפתחת.
תמי אליגו יודעת באיזו דלת כדאי להשקיע.
עוזי בובה בונה תהליך.
תמי אליגו מביאה מפת קשרים וניסיון בשטח.
יחד, הם מנסים לייצר חיבור שאינו מסתיים בטיסה או בתמונה. המטרה היא שטאלנטים ישראלים יגיעו מוכנים יותר, שיוצרים ישראלים יגיעו מחוברים יותר, וששבוע האופנה יהפוך מאירוע נוצץ שרואים מבחוץ למרחב מקצועי שאפשר לפעול בתוכו.
לא קיצור דרך.
דרך.
UFW London: שלוחה חדשה על הנייר, לא חדשה על העקבים
קל מאוד לבלבל בין שלוחה חדשה לבין חוסר ניסיון.
UFW London אולי מציגה מסגרת חדשה על המפה, אבל הניסיון שמאחוריה לא נולד אתמול. תמי אליגו מגיעה עם שנות עבודה במסלולים, במדידות, בהפקות ובשבועות אופנה. החיבור עם UDM מוסיף את מערך האיתור, ההכשרה והייצוג של עוזי בובה.
זו אינה התחלה מאפס.
זו כתובת חדשה לניסיון שכבר נצבר.
במקום למכור הבטחה מעורפלת ל"חשיפה בינלאומית", המבנה שעוזי בובה ותמי אליגו מנסים ליצור פועל בסדר הפוך: קודם מאתרים, אחר כך מסננים, לאחר מכן מכינים, ורק אז יוצאים אל העולם.
הזוהר מגיע בסוף. ומדגישים, לפניו יש עבודה קשה!
המספרים שלא משאירים מקום לפילטרים
כאן חשוב לדייק.
כל המספרים הבאים מתייחסים למסלול הייצוג הזמני בלבד. הם אינם מתארים את כלל המיוצגים של UDM, אינם כוללים את המיוצגים הקבועים שכבר נמצאים בסוכנות ואינם מייצגים את מלוא הפעילות של עוזי בובה ותמי אליגו.
מדובר במהלך נפרד שנפתח לדוגמנים ולדוגמניות מחוץ לייצוג הקיים, במטרה לבחור קבוצה שתיכנס לתקופת טסטינג מקצועית.
יותר מ-700 מועמדים הגישו את עצמם, 68 בלבד זומנו לפגישה ולאודישן פרונטלי, ומתוכם 9 עברו את שלב האודישנים הסופי ונכנסו לייצוג זמני בן שלושה חודשים, תקופת טסטינג המקובלת בתעשיית האופנה הגבוהה.
אבל כשמסתכלים על התמונה המלאה ועל המיוצגות הקבועות של הסוכנות, המספרים מספרים סיפור אחר לגמרי 24 מיוצגות של UDM טסות לפריז 9 מיוצגות טסות למילאנו. בסך הכל – 31 מיוצגות שיוצאות לעבוד בשטח (חלקן פועלות בשני היעדים). הנתונים המרשימים האלה אינם מקריים. הם ההוכחה החיה לעוצמה ולהצלחה של תהליך ההכשרה והליווי הצמוד של UDM תהליך שיודע לקחת פוטנציאל גולמי, לבנות אותו מהיסוד, ולהפוך אותו לקריירה עובדת שאי אפשר להתעלם ממנה
במהלך התקופה הזאת נבחנים לא רק המראה וההליכה, אלא גם העמידה בזמנים, קבלת ההנחיות, המשמעת, התקשורת עם צוותים והיכולת לתפקד תחת לחץ. רק לאחר תקופת הטסטינג ניתן לבחון אם נכון להתקדם לייצוג קבוע.
זה לא "התקבלתם והצלחתם".
זה "קיבלתם הזדמנות להוכיח שאתם מסוגלים להחזיק קריירה".
גם חומרי ההתקשרות מדגישים שמדובר במסלול המיועד למי שעברו את האודישנים ואינם מיוצגים באופן קבוע, וכי המשך קבוע נשקל בהתאם להתנהלות המקצועית במהלך הפעילות.
בעולם הדוגמנות, האודישן לא נגמר כשעוזבים את החדר.
לפעמים החיים עצמם הם האודישן.
UFW London: שלוחה חדשה על הנייר, לא חדשה על העקבים
קל מאוד לבלבל בין שלוחה חדשה לבין חוסר ניסיון.
UFW London אולי מציגה מסגרת חדשה על המפה, אבל הניסיון שמאחוריה לא נולד אתמול. תמי אליגו מגיעה עם שנות עבודה במסלולים, במדידות, בהפקות ובשבועות אופנה. החיבור עם UDM מוסיף את מערך האיתור, ההכשרה והייצוג של עוזי בובה.
זו אינה התחלה מאפס.
זו כתובת חדשה לניסיון שכבר נצבר.
במקום למכור הבטחה מעורפלת ל"חשיפה בינלאומית", המבנה שעוזי בובה ותמי אליגו מנסים ליצור פועל בסדר הפוך: קודם מאתרים, אחר כך מסננים, לאחר מכן מכינים, ורק אז יוצאים אל העולם.
הזוהר מגיע בסוף. ומדגישים, לפניו יש עבודה קשה!
המספרים שלא משאירים מקום לפילטרים
כאן חשוב לדייק.
כל המספרים הבאים מתייחסים למסלול הייצוג הזמני בלבד. הם אינם מתארים את כלל המיוצגים של UDM, אינם כוללים את המיוצגים הקבועים שכבר נמצאים בסוכנות ואינם מייצגים את מלוא הפעילות של עוזי בובה ותמי אליגו.
מדובר במהלך נפרד שנפתח לדוגמנים ולדוגמניות מחוץ לייצוג הקיים, במטרה לבחור קבוצה שתיכנס לתקופת טסטינג מקצועית.
יותר מ-700 מועמדים הגישו את עצמם, 68 בלבד זומנו לפגישה ולאודישן פרונטלי, ומתוכם 9 עברו את שלב האודישנים הסופי ונכנסו לייצוג זמני בן שלושה חודשים, תקופת טסטינג המקובלת בתעשיית האופנה הגבוהה.
אבל כשמסתכלים על התמונה המלאה ועל המיוצגות הקבועות של הסוכנות, המספרים מספרים סיפור אחר לגמרי 24 מיוצגות של UDM טסות לפריז 9 מיוצגות טסות למילאנו. בסך הכל – 31 מיוצגות שיוצאות לעבוד בשטח (חלקן פועלות בשני היעדים). הנתונים המרשימים האלה אינם מקריים. הם ההוכחה החיה לעוצמה ולהצלחה של תהליך ההכשרה והליווי הצמוד של UDM תהליך שיודע לקחת פוטנציאל גולמי, לבנות אותו מהיסוד, ולהפוך אותו לקריירה עובדת שאי אפשר להתעלם ממנה
במהלך התקופה הזאת נבחנים לא רק המראה וההליכה, אלא גם העמידה בזמנים, קבלת ההנחיות, המשמעת, התקשורת עם צוותים והיכולת לתפקד תחת לחץ. רק לאחר תקופת הטסטינג ניתן לבחון אם נכון להתקדם לייצוג קבוע.
זה לא "התקבלתם והצלחתם".
זה "קיבלתם הזדמנות להוכיח שאתם מסוגלים להחזיק קריירה".
גם חומרי ההתקשרות מדגישים שמדובר במסלול המיועד למי שעברו את האודישנים ואינם מיוצגים באופן קבוע, וכי המשך קבוע נשקל בהתאם להתנהלות המקצועית במהלך הפעילות.
בעולם הדוגמנות, האודישן לא נגמר כשעוזבים את החדר.
לפעמים החיים עצמם הם האודישן.
הם לא שולחים דוגמנים לחופשה. הם מכניסים אותם למכונה
מבחוץ, שבוע אופנה נראה כמו שמלות, פלאשים, מלונות, מכוניות כהות וכוסות שמפניה.
מבפנים, זו מכונה.
מדידות שמשתנות ברגע האחרון, אודישנים צפופים, המתנות ארוכות, חזרות, נסיעות, מעט שינה, החלפות בגדים במהירות והמון אנשים שצריכים לקבל החלטה בתוך שניות.
לכן החיבור בין UDM לבין UFW London אינו מסתכם בבחירת פנים יפות.
ההכנה כוללת עבודה על הליכת מסלול, צילומים, מדידות, התנהלות מאחורי הקלעים, הבנת העבודה מול אנשי מקצוע, הכנת כרטיסי דוגמן וסרטוני הליכה ושליחת החומרים למעצבים מראש. המטרה היא לא לנחות בעיר זרה ורק אז להתחיל לחפש הזדמנויות, אלא להגיע כשהעבודה המקצועית כבר החלה.
כי דרכון אינו קריירה.
כרטיס טיסה אינו קריירה.
גם תמונה מול מגדל אייפל אינה קריירה.
קריירה מתחילה כשהשם נכנס לרשימת קאסטינג, כשהמלהק זוכר את הפנים, כשהמעצב מבקש לראות את אותו טאלנט שוב, וכשהקשר נשאר פעיל גם אחרי שהסטורי נעלם.
לא רק פנים ישראליות בבגדים זרים
כאן השותפות הופכת מסיפור על סוכנות ודוגמנית למהלך רחב יותר.
עוזי בובה ותמי אליגו אינם רוצים להסתפק בעוד דוגמנית ישראלית שתצעד בפריז בבגד של מעצב זר, או בעוד דוגמן ישראלי שיופיע בתמונה מאחורי הקלעים במילאנו.
המטרה היא נוכחות ישראלית מלאה.
דוגמנים ודוגמניות, אבל גם מעצבים ומעצבות.
מותגים ישראליים, קולקציות ישראליות, סיפורים ישראליים, יצירה מקומית ואנשי מקצוע שיוכלו לפגוש קניינים, מפיקים ומלהקים בזירה הבינלאומית.
כי אין הרבה טעם להתגאות בגוף ישראלי שצועד על המסלול, אם האופנה הישראלית עצמה נשארת בחוץ.
במובן הזה, הסיפור של רז ג'רופי אינו אנקדוטה צדדית. הוא דגם מוקטן של החזון כולו. טאלנט ישראלי אחד משתמש בניסיון ובקשרים שלו כדי להעביר יצירה ישראלית נוספת דרך הדלת. בדיוק כך נבנית נוכחות שאינה תלויה באדם אחד או ברגע חד פעמי.
לא משלחת שמגיעה להצטלם.
נבחרת שמגיעה לעבוד.
הם לא שולחים דוגמנים לחופשה. הם מכניסים אותם למכונה
מבחוץ, שבוע אופנה נראה כמו שמלות, פלאשים, מלונות, מכוניות כהות וכוסות שמפניה.
מבפנים, זו מכונה.
מדידות שמשתנות ברגע האחרון, אודישנים צפופים, המתנות ארוכות, חזרות, נסיעות, מעט שינה, החלפות בגדים במהירות והמון אנשים שצריכים לקבל החלטה בתוך שניות.
לכן החיבור בין UDM לבין UFW London אינו מסתכם בבחירת פנים יפות.
ההכנה כוללת עבודה על הליכת מסלול, צילומים, מדידות, התנהלות מאחורי הקלעים, הבנת העבודה מול אנשי מקצוע, הכנת כרטיסי דוגמן וסרטוני הליכה ושליחת החומרים למעצבים מראש. המטרה היא לא לנחות בעיר זרה ורק אז להתחיל לחפש הזדמנויות, אלא להגיע כשהעבודה המקצועית כבר החלה.
כי דרכון אינו קריירה.
כרטיס טיסה אינו קריירה.
גם תמונה מול מגדל אייפל אינה קריירה.
קריירה מתחילה כשהשם נכנס לרשימת קאסטינג, כשהמלהק זוכר את הפנים, כשהמעצב מבקש לראות את אותו טאלנט שוב, וכשהקשר נשאר פעיל גם אחרי שהסטורי נעלם.
לא רק פנים ישראליות בבגדים זרים
כאן השותפות הופכת מסיפור על סוכנות ודוגמנית למהלך רחב יותר.
עוזי בובה ותמי אליגו אינם רוצים להסתפק בעוד דוגמנית ישראלית שתצעד בפריז בבגד של מעצב זר, או בעוד דוגמן ישראלי שיופיע בתמונה מאחורי הקלעים במילאנו.
המטרה היא נוכחות ישראלית מלאה.
דוגמנים ודוגמניות, אבל גם מעצבים ומעצבות.
מותגים ישראליים, קולקציות ישראליות, סיפורים ישראליים, יצירה מקומית ואנשי מקצוע שיוכלו לפגוש קניינים, מפיקים ומלהקים בזירה הבינלאומית.
כי אין הרבה טעם להתגאות בגוף ישראלי שצועד על המסלול, אם האופנה הישראלית עצמה נשארת בחוץ.
במובן הזה, הסיפור של רז ג'רופי אינו אנקדוטה צדדית. הוא דגם מוקטן של החזון כולו. טאלנט ישראלי אחד משתמש בניסיון ובקשרים שלו כדי להעביר יצירה ישראלית נוספת דרך הדלת. בדיוק כך נבנית נוכחות שאינה תלויה באדם אחד או ברגע חד פעמי.
לא משלחת שמגיעה להצטלם.
נבחרת שמגיעה לעבוד.
אבל לא רק: חוצפה ישראלית בגובה 1.60+
אחרי כל זה מגיע מהלך נוסף.
לא הכותרת הראשית של השותפות, לא הסיבה היחידה לחיבור, אלא עוד דלת שעוזי בובה ותמי אליגו רוצים לפתוח.
עוזי בובה ותמי אליגו אינם מסתפקים בנוכחות ישראלית. הם רוצים להוסיף לה גם מעט חוצפה ישראלית, הפעם בגובה 1.60+.
עולם האופנה כבר הוכיח שכוכבות נמוכות מהרף המסורתי יכולות להחזיק מסלול, קמפיין ובית אופנה. לילי רוז דפ, בגובה של כ-1.60 מטר, עשתה את הופעת המסלול הראשונה שלה עבור שאנל. אליאנה קינג, בגובה של כ-1.63 מטר, צעדה בשבוע האופנה של ניו יורק והופיעה בקמפיינים של Fenty Beauty. דבון אאוקי, בגובה של כ-1.65 מטר, צעדה עבור שאנל, מוסקינו וורסאצ'ה והפכה לאחת הדוגמניות המזוהות ביותר עם שבירת סטנדרט הגובה.
אבל הכוכבות האלה עדיין מוצגות לעיתים כהוכחה חריגה לכך שאפשר.
עוזי בובה ותמי אליגו רוצים שהאפשרות תהיה פחות חריגה ויותר נגישה, גם עבור טאלנט ישראלי.
לא באמצעות הבטחה שכל דוגמנית בגובה 1.60 מטר תצעד מחר בפריז. גם לא כל דוגמנית גבוהה מתאימה למסלול. המטרה היא שגובה יהיה נתון מקצועי שנבחן כחלק ממכלול, ולא כפתור מחיקה אוטומטי שמופעל לפני שמישהו ראה את ההליכה, את הפנים, את האישיות ואת הדרך שבה הטאלנט מחזיק בגד.
מהלך 1.60+ אינו מבקש לבטל את צורכי המעצב, את מידות הקולקציה או את הדרישות של ההפקה.
הוא מבקש להרחיב את האפשרות להגיע לחדר.
גובה הוא מספר.
נוכחות היא כוח.
ועולם האופנה, מכל העולמות, אמור לדעת לזהות את ההבדל.
עכשיו מגיע שלב הקבלות
עולם האופנה אוהב מהפכות.
בעיקר אחרי שהן כבר הצליחו.
לפני כן הוא נוטה לקרוא להן גימיק.
לכן המבחן של עוזי בובה ותמי אליגו לא יימדד רק במספר ההגשות, בסרטוני האודישנים, בתמונות מהשדה או בכמות התיוגים מפריז וממילאנו.
הוא יימדד בקאסטינגים.
בקרדיטים.
במעצבים ישראלים שיקבלו במה.
בדוגמנים ובדוגמניות שיקבלו הזמנה נוספת.
בקשרים שיחזיקו מעמד גם אחרי שהפלאשים יכבו.
זה גם מה שהופך את החיבור הזה למעניין. עוזי בובה מכיר את המחיר האנושי של התעשייה. תמי אליגו מכירה את מנגנון הזוהר שלה ואת האנשים שמפעילים אותו. יחד, הם אינם מבטיחים לבטל את חוקי עולם האופנה. הם מנסים לנהל איתם משא ומתן, בשם יותר טאלנטים, יותר יוצרים ויותר נוכחות ישראלית.
הדלתות הגדולות בתעשייה אינן נפתחות מתוך נימוס.
מישהו צריך להכיר את הידית.
מישהו צריך להכין את מי שנכנס.
ומישהו צריך להשאיר את הדלת פתוחה למי שמגיע אחריו.
בשותפות הזאת, עוזי בובה ותמי אליגו מתכוונים לעשות את שלושתם.
