שבוע האופנה תל אביב 2025: שנקר חושפים דור של מעצבים שמרגיש לפני שהוא מתכנן
בערב השני של שבוע האופנה בתל אביב, כשכותרות העיתונים עוד עסקו בזוהר של המותגים הגדולים, דווקא באולם של שנקר קרה הדבר האמיתי.
תצוגת הבוגרים של המחלקה לעיצוב אופנה הוכיחה שוב שהעתיד של התעשייה הישראלית נמצא בדיוק שם – במקום שבו היצירה עדיין נאיבית, סקרנית ומלאת תשוקה לגעת.
השנה, אולי יותר מבכל שנה אחרת, ניכר שהמעצבים הצעירים מדברים בשפה חדשה.
הם לא שואפים “להיראות כמו מישהו” אלא להיות מישהו.
האופנה של 2025, כפי שהוצגה במסלול של שנקר, היא שילוב נדיר בין עוצמה לרוך, בין חוסר פחד לדיוק – אופנה שלא רק מצטלמת טוב, אלא גם אומרת משהו.
שנקר – המקום שבו רעיונות הופכים לחומר
תצוגת שנקר השנה נפתחה באנרגיה גולמית.
לא היה כאן ניסיון להרשים דרך הפקה או ניצוץ חיצוני; הבמה נבנתה כך שהבגד יהיה הסיפור.
אפשר היה לזהות בבירור מגמה של חיבור בין עולם פנימי לעולם חיצוני: יצירות שמושפעות מהאינטנסיביות של החיים בישראל, לצד חיפוש אחר סדר בתוך כאוס עירוני.
זו הייתה תצוגה של קצוות – בין מזרח למערב, בין רעיון למבנה, בין רגש לטכניקה.
הקולקציה של שיר כץ – תנועה, צבע ואנרגיה
מבין שלל הקולקציות שהוצגו, זו של שיר כץ הצליחה לבלוט לא בעוצמה מתריסה, אלא בביטחון של מי שמבינה את השפה של העולם החדש.
כץ, שסיימה השנה את לימודיה בשנקר, יצרה גוף עבודות שמרגיש כמו שפה שלמה – כזו שאי־אפשר לתמצת לבגד אחד.
הקולקציה שלה נעה בין עולם ספורטיבי עתידני לבין חופש ביטוי אישי.
הצבעוניות נשענת על ניגודים ברורים – כחול, אדום ולבן – היוצרים תחושת אנרגיה ותנועה מתמדת.
זה לא ניסיון לבלוט לשם הרושם, אלא ביטוי של כוח, של זהות, של תנועה מתמשכת קדימה.
הבדים שבחרה טכניים ועמידים, בעלי נוכחות מודרנית – ניילונים, בדים מצופים ובדי רשת עבים.
אפשר לראות איך היא משחקת בין שכבות, רוכסנים וקווי חיתוך חדים, באופן שמגדיר את הגוף בלי להגביל אותו.
התוצאה היא קולקציה שבה כל פריט הוא מערכת בפני עצמה – עם חוקים, קצב וסיפור.
מבנה ככוונה, צבע ככוח מניע
במקום “טרנדים”, יש כאן שפה ברורה של תנועה.
הצבעים הראשיים – אדום, כחול ולבן – מתפקדים כקודים של אנרגיה, מהירות וביטוי עצמי.
הם אינם נועדו לקשט, אלא לייצר תחושת תזוזה – כמו עיר שנמצאת כל הזמן בתנועה.
שיר כץ משתמשת בצבע ככלי תקשורתי, כמסלול שמוביל את העין לאורך הגוף.
העין נמשכת לפרטים: לחיבורים טכניים, לסגירות גלויות, לרצועות שמוסיפות מימד של פונקציונליות.
זו לא קולקציה שמבקשת להיות "עדינה" – היא מבקשת להיות אמיצה, ישירה ובעלת נוכחות.
וזה בדיוק מה שעושה אותה חזקה כל כך.
בין השראה מקומית לחזון גלובלי
יש משהו בדרך שבה שיר כץ תופסת עיצוב שמרגיש מאוד עכשווי – אבל גם נוגע בערכים בסיסיים של הגנה, תנועה ופעולה.
אפשר לחוש בהשפעות מתרבות הרחוב, מהעולם האורבני, ואפילו מהאסתטיקה של בגדי עבודה ומדים.
היא לא מנסה לעשות “מערב באמצע תל אביב”, אלא יוצרת דיאלוג בין האנרגיה המקומית לבין החשיבה הגלובלית של עולם העיצוב.
הקולקציה שלה גורמת לך לחשוב על העיר כמרחב של ביטוי – מקום שבו בגד הוא לא קישוט, אלא אמירה על שייכות ובחירה.
רגעים של עוצמה בתוך הרעש
תצוגת שנקר השנה הרגישה כמו דופק של עיר – מהיר, מלא חיים.
דווקא בתוך הרעש – שם הופיעה הרגישות.
הקולקציה של שיר כץ הייתה אחד מאותם רגעים שבהם המסלול הפך לבמה של עוצמה רגשית: שילוב של דיוק טכני עם אנרגיה אנושית אמיתית.
הקהל הריע, והרגיש שמשהו חדש נולד.
אופנה עם תודעה, לא רק עם גזרה
שבוע האופנה בתל אביב השנה הדגיש מגמה אחת ברורה:
האופנה המקומית חוזרת לדבר על זהות, על ביטוי, על חופש.
ושנקר הוא המקום שבו כל זה מתחיל.
שיר כץ מייצגת את השפה הזו באופן כמעט מושלם – לא דרך הצגה חיצונית בלבד, אלא דרך תפיסה כוללת של עיצוב כביטוי רגשי ומעשי גם יחד.
היא מביאה איתה איזון נדיר בין טכניקה מדויקת לאנרגיה פתוחה, בין מחשבה לצעד קדימה.
ובמובן הזה – היא לא רק חלק מהדור החדש של המעצבים הישראלים.
היא אחת הקולות שעשויים להגדיר אותו.
